בשנת 1964
פול סיימון וארט גרפונקל חזרו לאולפן כדי להקליט את האלבום Wednesday Morning, 3 A.M. כדי להקליט.
בניגוד לאלבומים הבאים, היוצרים כאן היו מפוזרים עוד יותר, למשל הייתה גרסת כיסוי לשיר The Times They Are a-Changin' של בוב דילן ושני מסורתיים.
הכריכה הייתה שחורה ברובה, הכותרת הציגה את הכותרת בחלק העליון ותמונה של סיימון וגרפונקל בתחנת השדרה החמישית של הרכבת התחתית של ניו יורק בחצי התחתון. האלבום כולו הוקלט כולו עם כלים אקוסטיים והכיל את הגרסה הראשונה שיצאה ללהיט המאוחר יותר The Sound of Silence (שנקרא בתחילה The Sounds of Silence). למרות שהאלבום הזה נמכר בצורה משמעותית יותר מקודמו, פריצת הדרך המסחרית עוד הייתה מזמן.
עם זאת, "חלוקת התפקידים" כבר הוקמה עם האלבום הזה: פול סיימון היה אחראי על המוזיקה, ארט גרפונקל על השירה. הקול שלו מעניק לרבים מהיצירות של סיימון וגרפונקל את האופי הבלתי ניתן לטעות בהם.
את החודשים הבאים בילה פול סיימון באנגליה, שם, בין היתר, הקליט את האלבום The Paul Simon Songbook עבור ה-BBC תוך קצת יותר משעה. האלבום הזה נמכר רק במידה מתונה בבריטניה, אבל פול סיימון עשה לעצמו שם בסצנת הפולק האנגלית והצליח לגבות עד 20 פאונד לערב (כיום בסביבות 200 יורו). במהלך תקופה זו, סיימון כתב מספר שירים שהוקלטו מאוחר יותר על ידי סיימון וגרפונקל.
פריצת הדרך
במהלך תקופה זו, בניהולו של טום ווילסון, שיצר גם את Wednesday Morning, 3 A.M. הפיק, גרסה מתוקנת של השיר The Sounds of Silence: הגרסה האקוסטית הקיימת (עם גיטרה קלאסית וגיטרות מערביות) הייתה מגובה (ללא ידיעתם של סיימון וגרפונקל) בגיטרה חשמלית (שניים-עשר מיתרים), בס חשמלי ותופים או " מְחוּשׁמָל."
גרסה זו שוחררה כסינגל בספטמבר 1965, הגיעה לראש המצעד האמריקאי ב-1965 וסימנה את פריצת הדרך הסופית עבור סיימון וגרפונקל.
האלבום Sounds of Silence הוקלט בדצמבר של אותה שנה. בנוסף לגרסה המתוקנת של The Sounds of Silence, זה מכיל גם גרסה חדשה לשיר Wednesday Morning, 3 A.M., שכבר נכלל באלבום הראשון - אם כי עם שינויים קלים במילים ובלחן האינסטרומנטלי של דייבי גרהם לְחַבֵּר.
הגרסה החדשה הזו נקראת Somewhere They Can't Find Me.
האלבום יצא בארצות הברית במרץ 1966. כמו כן נכלל המחזה ריצ'רד קורי, המבוסס על שיר של אדווין ארלינגטון רובינסון.
הגרסה הבריטית כללה גם את השיר Homeward Bound, שיצא כסינגל בארה"ב במאי 1966.
Homeward Bound הפך ללהיט הראשון של סיימון וגרפונקל באנגליה.
גולת הכותרת של הקריירה שלך
עקב ההצלחה הגדולה, סיימון וגרפונקל חזרו היישר לאולפן ובנובמבר 1966 יצא האלבום Parsley, Sage, Rosemary and Thyme. השורה הזו מגיעה מיריד המסורתי האנגלי של Scarborough, שהוקלט מחדש על ידי Simon & Garfunkel לאלבום זה ובליווי השיר Canticle. זה בתורו התבסס על היצירה שכותרתה The Side of a Hill שסיימון כבר פרסם בספר השירים של פול סיימון. השיר Scarborough Fair/Canticle, שנוצר מסינתזה זו, הוא, בין השאר, נחשב לאחד משירי העם החשובים והמעניינים מכולם בגלל החלק הווקאלי.
הרצועה יוצאת הדופן השנייה באלבום זה הייתה 7 O'Clock News/Silent Night.
כאן, גרסה של מזמור חג המולד Silent Night שהוקלט על ידי Simon & Garfunkel מעורבב עם הקלטה של שידור חדשות. שני השירים נועדו על ידי Simon & Garfunkel כמחאה אמנותית נגד מלחמת וייטנאם שהתרחשה באותה תקופה.
במהלך תקופה זו, סיימון וגרפונקל העניקו קונצרטים רבים, כולל באוניברסיטאות שונות ברחבי הארץ.
ישנן הקלטות קונצרטים שונות מהתקופה הזו, מה שנקרא bootlegs, שלחלקן איכות סאונד ירודה מאוד.
עם זאת, קונצרט משנת 1966 באוניברסיטת טאפטס בבוסטון שוחרר רשמית וכמה קטעים כמו You Don't Know Where Your Interest Lies היו זמינים רק באלבום זה במשך זמן רב, וגם הקלטות ישנות רבות הוצאו מחדש עד סוף שנות ה-90 הפכו.
באביב 1968 יצא אלבום הפסקול The Graduate לסרט באותו שם (שם גרמני: The Graduate) עם דסטין הופמן בתפקיד הראשי. שיר הכותרת, גברת רובינסון, היה שיר הפופ הראשון ששימש כתמונת קולנוע. במקור, לשיר גברת רובינסון לא היה שום קשר לגיבורת הסרט באותו שם. הבמאי מייק ניקולס ופול סיימון קשרו את השיר לראש האשה במהלך הצילומים. גברת רובינסון נותרה אחד הקטעים הפופולריים ביותר של סיימון וגרפונקל עד היום. שירים אחרים באלבום הזה כללו גרסאות אלטרנטיביות של הקלטות ידועות כמו גם כמה מוזיקה מקורית של דייב גרוזין. היה גראמי גם ליצירה גברת רובינסון וגם לאלבום הפסקול כולו.
במאי 1968 יצא אלבומם ה"רשמי" הרביעי של הצמד תחת הכותרת Bookends. בנוסף לגברת רובינסון וליצירה America, האלבום הזה הכיל גם את הכותרת Save the Life of My Child, שבתורו שילב רצף מהגרסה של 1966 של The Sounds of Silence.
עם האלבום הזה, סוף סוף הצטרף רוי היילי ללהקה, שהיה אחראי כמפיק ליציאות של הצמד בשנים הבאות ומאוחר יותר עבד לעתים קרובות עם סיימון.
הסוף של הצמד
ב-1969 יצא רק הסינגל The Boxer.
ביוני 1970 יצא הסינגל El condor pasa ונשאר במצעד הגרמני במשך 28 שבועות.
בסוף ינואר 1970 יצא השיר Bridge over Troubled Water ואחריו שבוע לאחר מכן האלבום בעל אותו השם, מתוכו 1.7 מיליון עותקים נמסרו בארה"ב בשלושת השבועות הראשונים.
זמן קצר לאחר יציאת האלבום, Simon & Garfunkel הודיעו על פרידתם. הסיבות שניתנו אז היו שמצד אחד, ארט גרפונקל הקדיש יותר זמן לקריירה שלו כשחקן - למרות שבתחילה היו שלוש הופעות בסרטים Catch-22, Carnal Knowledge ותזמון רע - ושפול סיימון רצה להמשיך בסגנון מוזיקלי אחר.
הצמד קיבל שישה גראמי עבור האלבום, כולל השיר העכשווי הטוב ביותר והאלבום הטוב ביותר.
בהמשך פרויקטים משותפים
1971 עד 1980
ביוני 1972 יצא אלבום הטוב ביותר של Simon and Garfunkel's Greatest Hits. השניים הופיעו מדי פעם בתוכניות טלוויזיה, ובשנת 1975 שוחרר סינגל משותף חדש תחת השם My Little Town, אבל הוא נשאר רק הסינגל האחד הזה.
ב-1978 הם הקליטו סינגל נוסף יחד עם הזמר ג'יימס טיילור. זו הייתה גרסת כיסוי לשיר (What a) Wonderful World של סם קוק.
1981 עד 1990
הקונצרט בסנטרל פארק
שני הזמרים חגגו איחוד מוצלח מאוד ב-19 בספטמבר 1981: מאז הנהלת העיר ניו יורק וראש העיר שלה אד קוך תכננו לסגור את הסנטרל פארק מסיבות של עלות, כמה אמנים העניקו קונצרטים של הטבה. למעלה מ-500,000 צופים נכחו בקונצרט של סיימון אנד גרפונקל, ומכיוון שמופע הזיקוקים שתוכנן במקור נאסר לאותו ערב, היה ים גדול של מציתים בוערים ליצירה האחרונה, "צלילי הדממה". פול סיימון הודה בין היתר לאד קוך על אירוח הקונצרט, מה שהוביל בתחילה לכמה שריקות, אך כאשר זוהה האירוניה בנאומו של סיימון, זה הפך למחיאות כפיים אדירות.
ההקלטה שוחררה כ-LP כפול. לאחר מכן הגיע סיבוב הופעות עולמי קצר, שהביא גם את הצמד לגרמניה לכמה הופעות ב-1982.
זמן קצר לאחר מכן, Simon & Garfunkel החלו להפיק אלבום משותף, אך במהירות נטשו את הפרויקט (פול סיימון השתמש בשירים באלבומו Hearts and Bones, אך ללא תרומותיו של ארט גרפונקל).
1991 עד 2000
בשנות ה-90 היו כמה קונצרטים משותפים שנבעו מהכניסה של הצמד להיכל התהילה של הרוקנרול.
2001 עד היום
בשנת 2003, סיימון וגרפונקל קיבלו את פרס מפעל חיים של האקדמיה להקלטה.
לציון הפרס, הצמד הופיע בטקס פרסי הגראמי וביצעו גרסה אקוסטית ללהיט הגדול הראשון שלהם, The Sound of Silence.
החזרות להופעה זו הביאו לתוכניות לסיבוב הופעות משותף על מנת להיפרד מהקהל כראוי ולסיים את פרק סיימון וגרפונקל בנימה פייסנית.
סיבוב ההופעות של Old Friends זה היה אמור להימשך בתחילה שלושה חודשים והתקיים אך ורק בארה"ב מאוקטובר עד דצמבר 2003.
בגלל ההצלחה הגדולה, הוחלט להמשיך את סיבוב ההופעות ב-2004.
זה נמשך ממאי עד יולי 2004, כאשר מחצית מהקונצרטים התקיימו הפעם בערים באירופה.
התקליטור וה-DVD הכפולים שמתעדים את הקונצרטים הללו כוללים גם הקלטת אולפן חדשה, Citizen of the Planet, כבונוס. היצירה הזו נכתבה על ידי פול סיימון עבור האלבום Hearts and Bones משנת 1983, אך מעולם לא יצאה לאור.
גרפונקל דחף שהשיר ישוחרר ב-2004, מה שדרש רק ממנו לשיר את התפקיד שלו, שעורבב אז עם ההקלטה של פול סיימון מ-1984.
לאחר תום סיבוב ההופעות של 2004, פול סיימון וארט גרפונקל יצאו שוב לסיבוב הופעות סולו.